״השביל הזה מתחיל כאן..״ כתב אהוד בנאי בראש פינה. לא רחוק ממקום מגוריי, וקרוב מאוד למקום שבו נתחיל או מסתיים שביל ישראל. והשיר הזה, הוא המייצג ביותר עבורי את שביל ישראל. השביל שבשיר הוא לא רק דרך על הקרקע, אלא הוא יציאה לחיים. הוא כיוון. ״יוצא לאור״, קרא לו אהוד בנאי. מאז ילדותי אני שר בדרכים האלה. הרבה לפני שנקראו שביל ישראל. בלילות חורכי גרון במדבר יהודה, עם גיטרה שחוקת מיתרים ליד מדורה בתחתית המכתש הקטן, זוכר איך נסענו לאילת… שרנו ביטלס בקולות״.
את אהבתי למקומות ולשירים ארזתי תחילה במעטפת שקראנו לה ״הטיול המזמר״, שהוא טיול אל מקומות שנכתבו עליהם שירים. בשנת 1997 יצאתי לאור עם הטיול הזה. ״זה לקח שבע שנים״ – אומר אברהמי לנדסמן, שותפי לפיתוח ה׳המצאה׳ ההיא – עד שבכל הארץ החלו טיולים מזמרים, ונוצרה סוגה (ז׳אנר) חדשה של טיול, וצורה חדשה של אירועי שירה.
ואז, ״ לך עליו, עלה עליו עכשיו – שמעתי את אהוד בנאי ממריץ ונותן כח – מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך״, ועם הברכה הזו, ועם השביל שהוא התחיל, צררתי את סיפורי השירים והמקומות שאני אוסף כבר כמעט חמישה עשורים למסלול שירים לאורך שביל ישראל.
השביל של אהוד בנאי, ״לא סלול, לא תמיד מסומן״, בעוד השביל שלנו, זה שאנחנו יוצאים אליו עכשיו, מסומן היטב. כחול-לבן-כתום. סלול ברגלי אלפי מטיילים לאורכה של ארצנו. מטיילים שאוהבים אותה, ואוהבים לשיר בדרכיה, לאורכו של השביל. והנה הספר, כמו השיר, ״יוצא לאור״.
בואו, טיילו עם הספר, אהבו את הארץ, ושירו איתנו – עם דובי טל שמלווה אותנו במצלמתו ואיתי שמלווה בגיטרה. כי ״אלף מזמורים במימיות ובגרונות קוראים לנו ללכת״